סיפורים וטרינריים - כל היצורים גדולים כקטנים 

"כל היצורים גדולים כקטנים"- לזכרו של ג'יימס הריוט

בהיותי חייל צעיר בטירונות, אחותי קנתה לי כמתנת גיוס את הספר של ג'יימס הריוט, "כל היצורים גדולים כקטנים".

כך התוודעתי לנושא קסום, עולם הוטרינריה, ולאדם מופלא ומיוחד, הסופר והוטרינר , ג'יימס הריוט.

ספר זה השפיע עלי עמוקות. אני מניח שהייתי הטירון היחיד בצה"ל באותה תקופה שסחב ספר כבד למדי באפוד, במקום המיועד למזון וממתקים, ואפילו ויתרתי על שעות שינה יקרות מפז, בכדי להצליח לקרוא בהיחבא עוד מספר דפים מדי יום, ונהגתי לעלעל בו בכל עת מנוחה בזמן הטירונות.

לאחר שסיימתי לקרוא את הספר הראשון בסדרה, ניצלתי את ה"רגילה" הראשונה בכדי לרכוש את כל הספרים בעברית מסדרה זו שיצאו אז לאור.

ספר זה גרם לי, כמו לעוד אלפי אנשים בעולם כולו להכיר ולהוקיר את מקצוע הוטרינריה, ולבחור בו לבסוף כקריירה.

כל ספר בסדרה קראתי לפחות 8 פעמים בעשרים השנים האחרונות, ואני נוהג לעלעל בהם עד היום להנאתי. לאחרונה הסתבר לי כי הוצאת זמורה-ביתן , הוציאה מהדורה מחודשת של הספר, במחיר מצחיק, ואני ממליץ בחום לכל מי שנושא הוטרינריה ואהבת בעלי החיים מפעם בקרבו, לרוץ ולרכוש אותו, ההנאה מובטחת, באחריות!

ספריו של הריוט המתובלים בהומור רב וברגישות אנושית מדהימה, והוא משלב בסיפוריו דרמות אנושיות וסיפורים על בעלי חיים, גדולים כקטנים, בהם טיפל במהלך הקריירה הארוכה שלו.

בתחילה, עניינו אותי יותר חלקי הסיפורת האנושיים, אולם בעת לימודי בבית הספר לוטרינריה ולאחריהם חזרתי וקראתי בעיון רב את החלקים הוטרינריים והמקצועיים יותר, ועד היום אני מוצא את עצמי נוהג לפיהם.

אני מודה כי לעיתים חלק מן השיג ושיח שלי עם לקוחותיי ועם תלמידי הרבים נשמע כאילו נלקח ישירות מספריו של הריוט!

ג'יימס הריוט הפך להיות הרופא הוטרינר המפורסם ביותר בעולם וספריו תורגמו לכ-30 שפות. שמו המקורי של הוטרינר והסופר היה אלפרד (אלף) וויט, והוא בחר בשם הספרותי ג'יימס הריוט, כיוון שהיה חובב כדורגל מושבע, וזה היה שמו של שוער נבחרת הכדורגל של סקוטלנד בשנות העשרים, ימי ילדותו בגלזגו.

אלף וויט נולד בעיר סנדרלנד, אולם ילדותו ובחרותו עברו עליו בגלזגו.

לאחר סיום לימודיו בקולג' המלכותי לוטרינריה בגלזגו, הוא התקבל לעבודה כוטרינר-עוזר-צעיר בצפון יורקשייר בעיר טירסק , המופיע בספריו בשם "דארובי".

במקום זה הוא נשאר לעבוד במשך 50 השנים הבאות, ומשם הוא דלה את סיפוריו המופלאים. באמצע שנות השישים החל לכתוב את זיכרונותיו כוטרינר כפרי. בתחילה הוא נדחה ע"י מספר הוצאות לאור, עד שהוצאה אחת הסכימה לפרסם את ספרו הראשון, וכל השאר היסטוריה.

ספריו גם הפכו לסדרת טלביזיה מצליחה מאד באנגליה ובעולם כולו, דבר אשר הפך אותו מוטרינר אלמוני, למולטי מיליונר מפורסם

הוא נהג לספר שכאשר היה בתיכון, הלך פעם להיוועץ במנהל הקולג' לוטרינריה בעיר מגוריו האם כדאי לבחור במשלח יד זה והאם יש פרנסה בצדו, והדיקן אמר לו "...בני, זהו אינו מקצוע אלא שליחות, אשר תאפשר לך לפרנס אותך ואת משפחתך בכבוד אך לעולם לא תהפוך למיליונר מוטרינריה...! מסתבר שאותו דיקן טעה ובגדול!

בכדי לתהות במקצת על סוד קסמו הספרותי אני מעתיק כאן קטע אחד מזיכרונותיו , אשר פורסם בספר "סיפורי כלבים" והוא כל כך מאפיין את חייהם של הוטרינרים הצעירים בעולם כולו, וגם בישראל עד היום!!!

"...עם סיום לימודי, כשיכולתי להצמיד אחר שמי את התואר "חבר האגודה המלכותית לרפואה וטרינרית", יצאתי אל העולם הגדול ובמהרה הסתבר לי שהנו אכזר וקשוח. במשך שנות לימודי הייתי כנראה מסונוור, משום שהמשכתי לשאת עמי את חלום ילדותי. עדיין לבשתי חלוק לבן או חלוק מנתחים, מתחת לאורות מבהיקים, מוקף בצוות אחיות. לא ראיתי לפני כל מכשול.

חשבתי שאצטרף כמתלמד למרפאה לחיות בית, ולאחר שאצבור ניסיון ומעט כסף אנסה למצוא שותף או אף לפתוח מרפאה בגלזגו. העתיד נראה לי ורוד. בכל מקום היו כלבים וחתולים שציפו לטיפולי המסור. אך משסיימתי את לימודי נתקלתי במציאות הקשוחה.

המשבר הכלכלי של שנות השלושים הטיל עדיין צל כבד על מקצוענו, והמשרות היו נדירות להחריד. לכל הצעת עבודה שהתפרסמה ב"ירחון הוטרינרי",הגיעו שמונים תשובות, ואלה מביננו שאכן הצליחו למצוא עבודה השתכרו לעיתים קרובות פרוטות. היו וטרינרים שפרסמו במדורי מחפשי עבודה, "מוכן לעבוד תמורת כלכלה ומגורים בלבד...",

ראיתי את חברי לספסל הלימודים מוצאים עבודה כזבנים בחנויות או כפועלי מספנה, וכמעט אמרתי נואש, כאשר הוצע לי לעבוד בצפון יורקשייר. אמנם הפרקטיקה עסקה בטיפול בייחוד בבעלי חיים גדולים, סוסים, בקר כבשים וחזירים, אך כעת חיי היו מלאים וגדושים, ואני הבנתי שאם נחרץ גורלי להיות וטרינר לבהמות משק במקום רופא כלבים, הפיצוי היה עצום..."

לכל הישראלים הצעירים המתעתדים ללמוד וטרינריה, קטע קטן זה יכול היה בקלות להיכתב בתל אביב במקום בגלזגו, במקום שנות השלושים של המאה הקודמת, ובימינו אלו ממש !!!

בשנת 1995 הלך ד"ר וייט לעולמו ממחלת הסרטן.בנו , ג'יימס וויט כתב את הביוגרפיה של אביו, וגם הרצה על כך בכנס על קשר אדם חיה שהיה לפני שנים מספר בעיר גלזגו שבסקוטלנד.

זו היתה הרצאה מאלפת, מתובלת בהומור רב, ובסיומה הקדיש הנואם את דבריו לנושא הרדמת החסד בבעלי חיים. הוא טען שלרופאים וטרינרים קיימת הפריבילגיה של קיצור סבל ומכאוב מבעלי חיים, דבר אשר נבצר מרופאים הומניים לעשות. ג'יימס וויט, רופא וטרינר פעיל, נוהג להגיד ללקוחותיו המתלבטים לגבי הרדמת חסד כי זו אומנם ההחלטה שלהם אולם ההמלצה שלו.

הוא טען בנאומו כי הוא ממליץ לבעלים הנאלץ להרדים את חיית המחמד שלו, לקחת במהרה בעל חיים אחר, שאמנם לא יבוא במקום הקודם אולם בהחלט יכול למלא את החלל והריקנות שנוצרים עקב מותו של בעל חיים אהוב.

במהלך כנס זה, בו השתתפתי כנציג מכללת מגן דוד ירוק ללימודים פארא וטרינריים, הצגתי את המיטב מן הנעשה בישראל בעניין קשר אדם חיה. כאשר הנושא היה Teaching of Animal-Assisted Therapy in Israel: Veterinary Aspectsבמהלך הכנס נוצרו ביננו קשרים אישיים ועמוקים.

בעקבות קשרים אלו הזמנתי את ד"ר וויט להרצות במכללתנו, בכנס לציון 10 שנים של פעילות אינטנסיבית בשדה הוטרינריה והחינוך למבוגרים ולנוער.

ג'יימס וויט הסכים לבוא ולבקר בקרוב בישראל, אלא שלאחרונה נודע לי משיחה אישית עמו כי גם הוא לקה במחלה הארורה , ועקב טיפולים כימוטיראפיים נבצר ממנו, לצערו ולצערנו לבוא ולבקרנו כאן בארץ הקודש. אני אישית מקווה ומאמין כי אדם יקר זה יחלים ויבוא לבקר בישראל



.